העצמה אישית- בין מודעות ועשיה 

בין מודעות לעשייה  

 

שפע הפעילויות הרוחניות העומדות לבחירתנו, כמו גם שפע תוכניות הטלוויזיה, המציגות קבל עם טיפולים  ווידויים חושפניים, עלולות לטעת בנו את אשליית "אני מודע לעצמי".

 

אכן, אנו מודעים לעצמנו יותר מבשנים עברו. מודעים לכך שאנו עובדים קשה מדי ונחים מעט מדי, מודעים לכך שאנו אוכלים לא מסודר ומעשנים הרבה, מודעים לקוצר הרוח מול ילדנו, מודעים לפחדנו... מודעים, אבל מה עושים בכדי לשנות?

 

לא פשוט לגשר על הפער הגדול בין מודעות לעשייה, ועל כך אמרו חז"ל: "המרחק בין ידיעה לעשייה תת - פרסה" (חברו בגימטרייה את האותיות ת+ת+פ+ר...).ואכן, אחד האתגרים המציבים החיים בפנינו, הוא להיות מודע להרגלי התגובה שלנו ולפעול תוך התעלות מעליהם. 

 

מניסיוני, אעיד כי כל התרגולים הרוחניים, שאמורים לחדד את המודעות העצמית, אינם משתווים במידת השפעתם, לעשייה אחת, המצליחה להתעלות מעל מחסום הפחד, הספק, הכעס או העצלות. 

 

אין כמובן רע בפיתוח מודעות, אך חשוב להדגיש, פיתוח מודעות עצמית איננה מטרה, אלא אמצעי- שלב, בדרך ליישום התובנות בחיי היום יום.

 

אחת הדרכים, העשויה לסייע בידנו להפוך ממודעים לעצמנו לעושים למען עצמנו, היא ניתוח כל פעולה או אתגר שאנו מציבים, בראי ארבעת השלבים הבאים:  רצון, אמונה, התכוונות ועשייה.

 

כך לדוגמא:רצון ? אני מודע לרצון שלי לרזות.אמונה ? אני מאמין כי הרזיה תתרום לבריאותי ולאיכות חיי, אני מאמין בצורך וביכולתי לרזות.

 

התכוונות ? אני מתכוון לעשות את הפעולות הבאות : פעילות גופנית, אכילה נכונה, הצטרפות לקבוצת תמיכה... 

 

עשייה-  אני מביא את רצוני, אמונתי וכוונתי לכדי מעשה. 

 

שלושת השלבים הראשונים הם מרכיביה של המודעות העצמית.אנו מודעים לכך שאנו רוצים, אנו מודעים לכך שאנו מאמינים, אנו מודעים לכך שאנו אמורים לעשות כך וכך בכדי להגשים את מטרתנו.

 

השלב הרביעי, שונה בתכלית השינוי- בשלב זה אנו מצליחים להוציא מן הכוח - מן המודעות, אל הפועל - אל העשייה.